למה אני תובע את הרב האורתודוקסי יהודה טייכטל על כך שביצע ברית מילה לבנו


"למה אני תובע את הרב האורתודוקסי יהודה טייכטל על כך שביצע ברית מילה לבנו"


אני רוצה להבהיר כבר בפתח הדברים:


התביעה לא מונעת מרגשות אנטי-יהודיים, אלא מאמונה מוצקה שלכל ילד אותן זכויות יסוד בלתי ניתנות להפקעה.


מטרתי היא לא לתקוף את הטקס היהודי של מתן שם הכולל את כריתת העורלה. זו סוגיה לדיון פנימי בקרב העם היהודי.


אני מבקש להדגיש שאני מתנגד לכל אידיאולוגיה או פעולה המכוונת נגד חברה אנושית, סובלנית, חופשית, דמוקרטית, ערכית ושומרת חוק. אני לא אשתף פעולה ואפסיק לשתף פעולה עם אנשים או קבוצות שאני תופס אותם כמטילים ספק בחברה המבוססת על ערכים דמוקרטיים, לנצח וללא תנאי.


ברוח זו, אני גם מתנגד לכל ניצול לרעה של מאמצי לקדם הגנה על זכותם של ילדים לשלמות גופם בידי אנשים המשתמשים בסוגיה של ברית מילה כשמן בעירה לדעותיהם המפלות נגד מיעוטים.


מטרתי היא זו: לשפוך אור על הנסיבות של ברית המילה המסוימת הזו, שעולה מהן בבירור שיש אנשים המסרבים לעמוד בסטנדרטים מינימליים הקבועים בחוק, כגון ציות לכללים של טיפול רפואי נאות.


בסרטון הווידאו הבא שמוצג באתר האינטרנט של Berlin Tagesspiegel ניתן לראות כיצד מר מנחם פליישמן ממלא פיו יין, ואז רוכן אל התינוק מנדל טייכטל כדי למצוץ דם מהפין המדמם שלו:


(tagesspiegel.de/mediacenter/.../beschneidung/7876848.html)


סעיף 1631d של הקוד האזרחי הגרמני (BGB) קובע שהורים יכולים להסכים לכריתת העורלה אם היא מבוצעת בהתאם לכללים של מדע הרפואה, “בדרגת המיומנות וההשכלה שהיתה מיושמת בדרך כלל בכל הנסיבות בקהילה על ידי בעל מקצוע סביר וזהיר ובעל שם.”


להכניס פין מדמם של תינוק לפה כדי למצוץ ממנו דם – הליך הנקרא "מציצה בפה" – לא עולה בקנה אחד עם כללים אלה.


מכאן, הורים בגרמניה לא יכולים להסכים באופן חוקי להליך כזה (ברית מילה הכוללת מציצה בפה). כריתת העורלה היתה איפוא בלתי חוקית. וזה הופך אותה לפעולה של גרימת נזק גופני (במקרה זה נזק מסוכן, שכן הפעולה בוצעה בסכין).


ביצוע של מציצה בפה כשלעצמו מהווה הפרה של הדרישה לדבוק בכללים של טיפול רפואי נאות כדי להפוך את כריתת העורלה לחוקית על פי סעיף 1631d לקוד האזרחי הגרמני (BGB).


אין להניח שהמחוקק התכוונן להתיר בחוק את המציצה בפה. בדיון שהתקיים בוועדת המשפטים של הפרלמנט הגרמני (הבונדסטאג) בתאריך 26 בנובמבר, 2012, ד"ר אנטייה יעל דויזל, רבנית ואורולוגית, הצהירה: “חייבים להתקיים הסטנדרטים העדכניים ביותר הנוגעים לביצוע ניתוח כירורגי, לרבות סטריליות ושיכוך כאבים הולם, הן במהלך הניתוח והן לאחריו. ההליך המכונה מציצה בפה, כלומר מציצה ישירה של הדם מהפצע, הוא מיושן ויש להפסיקו ללא תנאי.”


(bundestag.de/.../ausschuesse17/anhoerungen/archiv/Beschneidung/)


ביצוע מציצה בפה טומנת בחובה סיכון משמעותי של העברת נגיף ההרפס מרוק מפיו של המוהל אל התינוק, שיכול לגרום לדלקת קרום המוח, שיתוק, נזק מוחי בלתי הפיך ומוות. עם שכיחות של 80 עד 90 אחוז בקרב אוכלוסיית הזכרים, זה סיכון משמעותי.


עובדה זו היתה ידועה, קרוב לוודאי, לאב, יהודה טייכטל, שכן קהילת חב"ד לובאביץ' היהודית בניו יורק (ארה"ב) מתעמתת עם הנחיה שהוציא ראש העיר היהודי מייקל רובן בלומברג לאחר 11 מקרים של הידבקויות בנגיף ההרפס בעקבות מציצה בפה, שמהם שניים נגמרו במות התינוק.


הסכנה שבפעולותיו היתה ידועה ודאי גם למוהל הישראלי, מנחם פליישמן. בתגובה לאירועים בניו-יורק בשנת 2012, אגודת רופאי הילדים הישראלית נקטה עמדה חד-משמעית נגד מציצה בפה.


(www.juedische-allgemeine.de/article/view/id/13733)


סיבה נוספת שבעטיה אני מגיש תביעה זו היא כדי להבהיר את הליך ה"פריעה". ניתן להניח שהמוהל, בזמן ששהה לבד עם התינוק בחדר סמוך, בעודו "מטפל בפצע" כביכול, ביצע כריתת עורלה קיצונית בתינוק.


במהלך ה"פריעה", המוהל מקלף את מה שנותר מהרקמה הפנימית של העורלה, שבתינוקות בני יומם דבוקה לעטרה, כמו שציפורן דבוקה לאצבע, עד לבסיס העטרה.


(www.realeyz.tv/de/its-a-boy.html)


הליך זה נמשך יותר מכמה שניות. ברית המילה שנראית בבית הכנסת היא קרוב לוודאי רק החלק הראשון. בחיתוך אחד לא ניתן להסיר את כל הרקמה הפנימית של העורלה מבלי לכרות או לפגוע בעטרה.


אני סבור שיש לחקור אם כל הרקמה הפנימית של העורלה הוסרה עד לבסיס העטרה, ואם הליך זה יכול להיחשב חלק מטקס מתן השם או לחילופין גרימת נזק גופני שאינה מוגנת בהוראת סעיף 1631d לקוד האזרחי הגרמני (BGB).


ברצוני לפנות גם אל כל אדם בעל אמונה יהודית הקורא זאת:


אני סבור שכל אדם שמצהיר נאמנות לרב טייכטל, צריך לבחון מה הוא מייצג, ובמיוחד מה מייצגת קהילת חב"ד לובאביץ'. סטפן קריימר, מזכ"ל מועצת היהודים בגרמניה, אמר, “אכן יש אמרה לפיה חב"ד היא כת קרובה מאוד ליהדות. זו לא אמרה שלי, אבל אני חושב שהתיאור הולם למדי.”


(dradio.de/dkultur/sendungen/ausderjuedischenwelt/1950259/)


אני פגשתי אישית את מר טייכטל, והתרשמתי שאם היה נאלץ להכריע בין נורמות חברתיות (ובכלל זה חוקים חילוניים) לבין חוקים דתיים, הוא היה בוחר באפשרות השניה ומפר את החוק ביודעין, כפי שעשה במקרה זה.


לסיכום, מר טייכטל, בשל מעורבותו בשיח שהתקיים בגרמניה בשנת 2012, ודאי מודע לאי-חוקיות מעשיו. אני רואה את האופן שבו בוצע הטקס ב-3 במרץ 2013 כפרובוקציה מכוונת.


כמו כן, אני מודע היטב לכך שרוב מכריע של האנשים ממוצא יהודי בגרמניה לא מלים את בניהם. רק מיעוט קטן מבצעים ברית מילה לבניהם, ומתוכם רק ספורים מבצעים את ההליך באופן כה קיצוני ומקיימים טקס כה ארכאי כפי שביצע מר טייכטל בבנו ב-3 במרץ 2013.